שנת 2019 - בכל העולם אנשים נודדים עם הלפטופ, עובדים ממקומות מדהימים, מגשימים את חלום העבודה מרחוק, ובישראל? לפטופיסטים עדיין מגיעים בהמוניהם לסניפי ארומה בשביל WIFI במחיר של אייס ארומה.

אתם יודעים מה הבעיה? שכולנו מדברים על נוודות דיגיטלית, חולמים על יום עבודה קצר מול חופים לבנים ועל חיים בלי מחוייבות לשכר דירה, עוקבים בקנאה אחרי נוודים דיגיטליים במדיה, אבל – ממש לא ממהרים להחליף את הפיג'מה במסע מאתגר מסביב לעולם.

למה? מה כל כך מסובך בלחיות את התשוקות שלנו ולגלות את המקומות היפים ביותר בעולם כחלק משגרת היומיום שלנו? אולי זה בגלל שאף אחד לא מלמד אותנו איך ליצור איזון פנאי-עבודה בעידן בו כל הגבולות מיטשטשים? אולי כי אין הכשרת הכנה מסודרת למימוש פוטנציאל החופש של המאה ה21?

אולי כי אנחנו לא באמת מבינים את המחיר של הבחירה שלנו?
איך שלא יהיה, בין הרצון שלנו לחוות את החיים לבין שגרת העבודה שלנו – מפרידה ערימה של כלים, כביסה וספקות.

ערימה של כלים וכביסה: חלום העבודה מהבית

מספר גדל והולך של אנשים בוחר להתפרנס מהלפ-טופ, ללמוד איך להתפרנס מהלפ-טופ או לחפש דרכים יצירתיות לעבוד רק 4 שעות בשבוע מהלפ-טופ, כדי להשתחרר מאילוצים גאוגרפיים ולהגשים את חלום הנוודות הדיגיטלית (הקלידו "נווד דיגיטלי" בגוגל, ומיד תבינו למה). אבל בפועל, את זרעי החלום הזה - על "חופש כלכלי" וחיי הרפתקאות בדרכים - קשה מאוד להנביט דרך רצפת סלון הבית, כשפחד, הססנות ושיקולים כלכליים "מיושנים" מובילים את תהליכי קבלת ההחלטות.

החסכון הכלכלי של שגרת עבודה מהבית, למשל, הוא למעשה אשליה. במונחים אלטרנטיביים, ההסתגרות – שמנוונת, מרחיקה מקשת ההזדמנויות שממתינה בחוץ, מקטינה את הפוטנציאל הארעי לשיתופי פעולה ופוגעת בזרימת המידע – עולה הרבה יותר מכרטיס טיסה.

נוודות דיגיטלית מתרחשת ברגע שיזם דיגיטלי, שהתבצר בביתו כדי לבנות נכס מניב וחווה את תופעת הבדידות המודרנית על בשרו, מבין שהעבודה הקשה אף פעם לא נגמרת והגיע הזמן להפסיק לייחל ל"יעד הסופי" ופשוט להגשימו תוך כדי תנועה.

‍

ווי-פיי במחיר של כוס קפה ופרצוף מהמלצר

רשת סטארבקס הייתה הראשונה שלא חששה מ"המתנחלים עם הלפטופ" והציעה ללקוחותיה כורסאות נוחות ומזמינות, וחיבור מהיר לאינטרנט. ארבעים שנה בדיוק לאחר הקמתה החליטה סטארבקס להכריז מלחמה נגד התופעה שהפכה לאחד מסימני ההיכר המזוהים ביותר עם סניפיה, ולחסום את נקודות החשמל שאיפשרו ליושביה לגלוש באינטרנט במשך שעתיים במחיר של כוס קפה.
‍
בארץ, רוב בתי הקפה היום אמנם מציעים אינטרנט ללא תשלום, אבל - אף לא אחד מהם מציע כורסאות "סטארבקס" מפנקות, ואפילו לא כסאות חצי-נוחים לישיבה, שבאמת יעודדו אותנו לשקוע לתוך הלפטופ לכמה שעות פרודוקטיביות של עבודה וללגום בהנאה מכוס קפה הפוך ב-13 שקלים.

‍

wework - wepay

לפני כמה שנים, אלפי פרילנסרים (בנפשם) ביקשו לשחרר עצמם מתבנית תשע שעות העבודה ומארבע קירות המשרד. נטולי תנאים סוציאליים והטבות מעסיק, הם יצאו אל הלא נודע, מתעקשים לייצר לעצמם חוויית עבודה נעימה ודינאמית, במקום לקבור ארבעים שנה מהחיים שלהם בתוך קופסא משרדית.
‍
היום, בעוד שעולם התעסוקה בארץ אט אט עובר להתמקד ב"חווית עובד" - בריכות שחייה, חדרי כושר, ברזי בירה וקפסולות שינה הופכים לסטנדרט בבנייני משרדים שפעם סבלו מ"תסמונת הבניין החולה", ויותר עובדים נהנים משעות עבודה גמישות בתמורה לנאמנותם – הפרילנסרים, שרובם נשטפו אל חופי wework ,באופן אבסורדי נותרו לממן לעצמם את אותה חוויית עבודה הייטקיסטית, של עיצוב אורבני, מכונת אספרסו, הפי-האוור, רכילות משרדית וכרטיס תן ביס.

‍
תיאום ציפיות: נוודות דיגיטלית בעולם

הויזואליזציה שהדביקו למונח "נווד דיגיטלי" מציפה אצלינו לא מעט מחשבות על ההזדמנות לחיים שכאלו, אבל למעשה היא יוצרת סט אמונות שגויות בנוגע לאורח החיים שמנהלים אותם נוודים. כן, הם אמנם יכולים לעבוד מכל מקום בעולם, כולל חוף הים, אבל – ראשית, הם צריכים לעבוד קשה כמו כל אדם אחר, לפעמים אפילו יותר, כי הם נוטים לרכז את העבודה למספר מצומצם של שעות. שנית, דווקא אותם חופים פוטוגנים מגוגל, נוטים להידחק לסוף רשימת מקומות העבודה המועדפים
עליהם, בין אם בגלל בוהק השמש על מסך הלפטופ, הישיבה על "הכסא הנוח" שהוא בכלל לא נוח כשיש לך לפטופ על הברכיים והיעדר הימצאותו של WiFi בחופים רבים. והחשוב מכל, נוודים דיגיטליים רבים סובלים מבדידות, שפוגעת בפרודוקטיביות שלהם ולימים מחסלת גם את מצב הרוח
האופטימי שלהם.

‍

נוודות דיגיטלית כתפיסת חיים

אז מה עושים כאשר מרגישים ש"המסלול הרגיל" גובה מחיר גבוה מדי, אבל מנגד הפחד מחוסר הוודאות, או היעדר הכנסה דיגיטלית יציבה, משתלטים על הנחישות לארוז את הלפטופ וממירים אותה, במקרה הטוב, בקניית כרטיס טיסה לסוף שבוע קצר בספרד?
‍

מיני נוודות דיגיטלית

‍העיקרון פשוט: במקום לעבוד מ"מקום עבודה" סטטי קבוע, בכל יום, בכל פרויקט – מגדירים את המקום ממנו עובדים על פי סוג המשימה שיש לבצע. מרחב פתוח בסביבה טבעית ומעוררת השראה, כמו חוף הים, ישרת אותנו נהדר למשימות שדורשות יצירתיות וראש פתוח, בעוד שחלל סגור ומבודד מהסחות דעת, כמו משרד ביתי, יהיה מדויק יותר למשימה שדורשת מאיתנו ריכוז ומיקוד. כך נהפוך למיני-נוודים דיגיטליים בחיינו, נפתח את שריר הדינאמיות ונרוויח חווייה מרגשת בכל פעם מחדש.‍

‍
נוודות דיגיטלית מקומית

אם אפשר היה להשאיר את המוח ההססן בשמירת חפצים בנתב"ג, כולנו מזמן היינו אורזים את הלפטופ ויוצאים לגלות הזדמנויות חדשות בחיים ובעולם. למזלינו, אם פעם עמדו בפנינו שתי ברירות עיקריות - מצד אחד, חלום הנוודות הדיגיטלית; מצד שני, ברירת המחדל המשרדית - היום המציאות שלנו לא מחייבת אותנו לבחור. תופעת קבלת ההחלטות הגמישה מאפשרת לנו לנדוד בין עבודות, בין משימות, בין מרחבים, כך, שבאופן מסויים, כולנו נוודים (של החיים) ולכולנו יש אינספור ברירות לנהל את חיינו ואת שגרת העבודה שלנו, ללא תלות במקצוע שלנו, ברמת ההכנסה או בסטטוס המשפחתי. וגם אם טרם זכינו להפוך את העולם הגדול למשרד שלנו, אנו זוכים ליהנות מרמת גמישות גבוהה יותר, שלפי מחקרים מותחת את שריר הגמישות המחשבתית שלנו ועשויה להוביל לתובנות חדשות והמצאת דרכים חדשות להתמודדות עם סיטואציות ועם
בעיות.

‍

משמרת שנייה

‍קונספט מעניין של הכלכלה השיתופית הוא מיקסום השימוש בחללים קיימים על ידי "משמרת שנייה". למשל, הסבת פאבים לחללי עבודה במהלך שעות היום. חלוקה כזו, ל"מיקרו יחידות זמן", מאפשרת ללפטופיסטים רעבי החוויות, ליהנות מסביבת עבודה מקורית ומחוויית-עבודה בלעדית, התבועה בDNA של המקום, ובו בזמן חוסכת ליזם את מאמצי התכנון, העיצוב, השיפוץ, הריהוט וההשקעה שכרוכים ביצירת חווייה ייעודית.

‍
‍

לסיכום

הרגילו אותנו לבחור - או ים או עבודה. לכן רובינו "נתקעים" בבית או במשרד באמצע השבוע ושורצים בים בסוף השבוע. אבל האמת היא, שהמעבר בין הקלדה על הלפטופ לבין פסיעה על חול הים החם מעולם לא היה קצר יותר. גם בלי הטייטל המפוצץ של "נווד דיגיטלי", כולנו יכולים (ואף חייבים) לאמץ את חיי הנוודות הדיגיטלית כסטייט-אוף-מיינד, לנהל שגרת עבודה יותר דינאמית, לנדוד בין סביבות עבודה ובין קהילות ולצרוך חוויות מרגשות ומרעננות על בסיס יומיומי. כך נעשיר את חוויית החיים
שלנו, נפתח את שריר היצירתיות ונמקסם את התמורה על מחיר החופש שלנו.

‍

‍