מדי יום אנו שומעים על טכנולוגיית בינה מלאכותית חדשה ומרגשת במדיה, ועל צ'אטבוטים במיוחד. חלקם ממש מהפכניים, וחלקם פחות. כך או כך, ברור שאנו נמצאים בעיצומה של אבולוציה חדשה של הסביבה שלנו. לכן, עלינו לשאול את עצמנו, בעולם שבו צ'אטבוטים תבוניים יאכילו אותנו בתשובות, יצרו את המאמרים, העיצובים והשירים שלנו, האם יהיה מקום ליצירה אנושית, או שמא נגזר עליה להפוך ללא יותר מאשר קומבינציה של אלפי פיסות מידע המתגבשות לידי הפלט הסביר ביותר?
‍

‍

צ'אטבוטים הם תוכנות המסוגלות להבין שפה אנושית מדוברת או כתובה על בסיס יכולות עיבוד שפה טבעית (NLP - Natural Language Processing). משמע שצ'אטבוט יכול לזהות את כוונת השאילתה שמשתמש מקליד ואז לספק את התגובה הטובה ביותר שהוא רואה לנכון. חלק מהצ'אטבוטים פשוט מסתמכים על מערכת כללים מוגדרים מראש המאפשרת להם לשאול שאלות, לפרש תגובות ולבצע פעולות. אולם, כדי שהם יוכלו ללמוד ולהשתפר בעצמם מאינטראקציות עם בני אדם, צ'אטבוטים דורשים כמויות אדירות של נתונים המעובדים על ידי טכנולוגיית למידה עמוקה (Deep Learning), סוג של בינה מלאכותית (AI - Artificial Intelligence). על כן, ככל שמשתמש קצה מקיים יותר אינטראקציה עם צ'אטבוט AI, כך התגובות של הצ'אטבוט משתפרות.

כמו כל טכנולוגיה אחרת, צ'אטבוטי AI הם יצירות אנושיות מתוחכמות שנועדו לחקות בני אדם או בעלי חיים, לבצע אוטומציה, להאיץ ולשדרג את היכולות שלהם כדי שנוכל להתמקד במשימות אחרות, ובכך לחסוך זמן וכסף. כיום, הטכנולוגיה הזו מאפשרת למשתמשים לבצע מגוון פעולות כמו לנהל שיחה באופן דמוי אנושי, ליצור תמונות ריאליסטיות ואמנות מתיאור בשפה טבעית, ולכתוב חיבורים מילוליים בסגנונות שונים כגון שירים, סיפורים ומאמרים - וזו רק ההתחלה.

החשש הגובר הוא שככל שצ'אטבוטי AI יקבלו יותר ויותר פונקציות וישתכללו בהן, היכולת שלנו לחשוב עבור עצמנו וליצור תהפוך למיותרת, וכי מקצועות יצירתיים נמצאים בסיכון. לפיכך, מטריד לדמיין מה יעלה בגורלם של יוצרים כגון סופרים, מעצבים ומוזיקאים אם היצירה האנושית תוחלף בטכנולוגיית AI. אך, האם זה אפשרי?

התשובה תלויה במידה רבה באם טכנולוגיית AI תוכל לספק את הצרכים שלנו באותו האופן, או אפילו טוב יותר מהיצירה האנושית. לשם כך, עלינו לבחון מה הופך יצירה לראויה לקיום ולנסות להבין האם בינה מלאכותית יכולה לחקות את תהליך הייצור שלו ובכך להחליף אותנו לחלוטין.
‍

‍

תוֹעַלתִיוּת

"יצירה היא המעשה או התהליך של בריאת משהו חדש, או גרימה של משהו להתקיים שלא היה קיים קודם לכן." - Oxford University Press

יצירות מגיעות בצורות רבות ומגוונות, אך הן לא תמיד בנות קיימא. כדי שיצירה תשרוד, היא צריכה להביא תועלת כלשהי לחברה. זו הסיבה שיזמים מיומנים, למשל, מתמקדים תחילה במציאת בעיה טובה או צורך קיים בשוק, ולא בפיתוח רעיון יצירתי. לדברי יזמת האמנות, גודה סמילינגייט, לאמנות יש שתי מטרות להשיג:
1. יצירת תגובה רגשית חזקה
2. השארת רושם לאורך זמן

מידת ההצלחה שלה תלויה בחוות הדעת של אנשים המשתנה בהתאם להתנסויות, הטעמים והערכים המגוונים שלהם. בשל כך, לא ניתן להגיע להסכמה מוחלטת על איכותה של יצירת אמנות. אי לזאת, הגיוני שיצירות AI מסוימות ייחשבו לאמנות טובה עבור חלק מהאנשים, כל עוד הן ייצרו את אותה ההשפעה עבורם כמו יצירה אנושית. אולם, אין זה אומר שנפסיק לצרוך אמנות מעשה ידי אדם, וערכה הכספי אף עשוי לעלות.

יחד עם זאת, לא כל היצירות עומדות בסטנדרטים של אמנות, חלקן מעוררות אצלנו תגובות מתונות בלבד, די נשכחות, או מיועדות להיות זמניות מלכתחילה כדי לשמור על רלוונטיות. כיום, אנו יכולים למצוא רבות מהן באינטרנט, במנועי החיפוש ובמדיה החברתית שלנו, כגון בלוגים, תמונות, וסרטונים המדורגים לפי צפיות, לייקים, תגובות, שיתופים וסימניות. ברגע שהן מפסיקות למשוך תנועת גולשים, הן פשוט שוקעות לתהום של נתוני מידע אינסופיים, ופיסות תוכן אטרקטיביות יותר עולות בתוצאות החיפוש שלנו. אף על פי כן, אנו ממשיכים לצרוך אותן אחת אחרי השנייה עד בלי די ובכך מייצרים הכנסות למנועי חיפוש, פלטפורמות מדיה חברתית, ארגוני חדשות ומדיה, מפרסמים ומשפיענים.

הסיבה לכך היא משום שהן משרתות צרכים אחרים שלנו כמו בידור, מידע וצרכנות, וחשוב מכך, מאפשרות לנו ליצור קשר אנושי. אנחנו רוצים לדעת מה אנשים עושים או חושבים כדי שנוכל להזדהות איתם, לבנות מערכות יחסים, או פשוט להיות מעודכנים, שכן זה מאפשר לנו להבין מי אנחנו בעולם. מכאן שקשה להאמין שבינה מלאכותית תוכל להחליף עבורנו את כל סוגי היצירות, במיוחד את אלו המשקפות את החיים האמיתיים, המחשבות והרגשות שלנו, ובכך מאפשרות לנו להתחבר לבני אדם אחרים.

יתרה מכך, עלינו לזכור שהיצירה האנושית משרתת שני אדונים – המתבונן והיוצר. לכן גם אם טכנולוגיית הבינה המלאכותית תוכל ליצור כמונו מבחינה טכנית, אנו נמשיך להפיק יצירה אנושית כל עוד קיים בנו הדחף ליצור וקיים בחוץ שוק שיצרוך אותה.
‍

‍

יצירתיות

רוברט א. פרנקן בספרו Human Motivation מגדיר יצירתיות כ"נטייה ליצור או לזהות רעיונות, חלופות או אפשרויות שעשויות להיות שימושיות בפתרון בעיות, בתקשורת עם אחרים ולבידור של עצמנו ואחרים."

פרנקן מונה שלוש סיבות מדוע לאנשים יש מוטיבציה להיות יצירתיים:
1. צורך בגירוי חדשני, מגוון ומורכב
2. צורך לתקשר רעיונות וערכים
3. צורך לפתור בעיות

ההבדל בין יצירה ליצירתיות הוא ההבדל בין תהליך למערכת של טכניקות שניתן לפתח באמצעות תרגול. על פי הספר אמנות המחשבה מאת גרהם וואלס, פסיכולוג חברתי ואיש חינוך, אנשים יצירתיים עוברים בדרך כלל חמישה שלבים במסעם להביא את רעיונותיהם לפועל:

1. הכנה - כאשר המוח משתמש במאגר הזיכרון שלו כדי להסתמך על ידע וחוויות עבר על מנת ליצור רעיונות.

2. דגירה - לוקחים הפסקה מהרעיון ולא מנסים לעבוד עליו במודע, רק נותנים לו לנוח בחלק האחורי של המוח.

3. הארה - הרגע בו נוצרים חיבורים ספונטניים חדשים וכל החומר שהצטבר מתגבש לכדי הצגת הפתרון לבעיה.

4. הערכה - שוקלים את תקפות הרעיון והתאמתו לחזון הכולל ומשווים אותו אל מול חלופות באמצעות מחקר ובדיקות.

5. אימות - משקיעים את העבודה למען הבאת הרעיון לחיים ומשתפים עם העולם.

בהינתן השלבים הללו, בהחלט אפשר לטעון שצ'אטבוטי AI יכולים להיות יצירתיים, שכן שלושת השלבים הראשונים מסתמכים על זיכרון ודומים לאופן שבו צ'אטבוטי AI פועלים, ואיכות השלב האחרון תלויה בעיקר ברמת התחכום שלהם. עם זאת, השלב הרביעי של ההערכה מורכב יותר לביצוע מכיוון שהוא כרוך בקיומו של חזון מגובש, שאותו מגדירה Oxford Languages כ"היכולת לחשוב על העתיד או לתכנן אותו עם דמיון או תבונה", או באופן תיאורי יותר:

"חזון הוא דימוי מנטלי בהיר של משהו שהיית רוצה עבור העתיד. זה יותר מסתם מטרה, אלא התגלמות של תקוות, חלומות ושאיפות בתחום מסוים; רעיון של מה שעוד טרם קרה, אבל אולי ורצוי שיתגשם בשלב מסוים. הוא מקיף את המטרות והיעדים שאדם רוצה להשיג או לבצע בטווח קצר או ארוך. הוא עוזר לנו לצמוח ולהשתפר ומציע לנו הצצה למה שעשוי לבוא." - Trisoft

‍

חזון אם כן קשור קשר הדוק לרצון של אנשים, כלומר ליכולת הבחירה שלהם, הנובעת מאישיותם. לפיכך, עלינו לבחון האם הסתמכות על זיכרון בלבד מספיקה כדי ליצור ישות בינה מלאכותית דמוית אישיות אנושית שהינה בעלת רצון משלה.

בהקשר זה, ניתן להתייחס לדניאל כהנמן, פסיכולוג ואב מייסד של הכלכלה ההתנהגותית, שמציע לנו לראות את עצמנו כבעלי שני 'עצמי' - העצמי החווה, המבין את הרגע הנוכחי, והעצמי הזוכר, שעוקב אחר מצב הדברים ומספר לנו את סיפור חיינו. בעבודתו על 'memory vs. experience', הוא קובע שהעצמי הזוכר הוא למעשה הממונה האחראי, ושהאופן בו אנו זוכרים דברים הוא זה שמכתיב כיצד אנו שופטים אירועי עבר, כיצד אנו מקבלים החלטה ברגע נתון, וכיצד אנו קובעים את התוצאה הסבירה של אירוע עתידי. בסופו של דבר, זה אומר שהחוויה שלנו של רגע מסוים אינה רלוונטית וכי מה שמשפיע על קבלת ההחלטות והבחירות שלנו הוא רק הזיכרון ממנו.

לפיכך, אפשרי שישות בינה מלאכותית תחקה אישיות אנושית על ידי הסתמכות על זיכרונות של חוויות, תקוות, חלומות, שאיפות, אהבות וסלידות. היא אפילו יכולה ללמוד ולהתפתח עקב אינטראקציות עם בני אדם שיניעו אותה לקבל החלטות חדשות בעצמה על סמך התאמתן לזיכרונות הליבה הללו. עם זאת, היא תמיד תהיה צורה נוספת של חיקוי, ולעולם לא המקור.

‍

‍

אותנטיות

רבים חושבים על מקוריות כבסיס ליצירת משהו ייחודי החושף את קולו האמיתי של האדם. עם זאת, על פי הסופר האגדי מארק טווין, מקוריות בכלל לא קיימת.

"אין דבר כזה רעיון חדש. זה בלתי אפשרי. אנחנו פשוט לוקחים הרבה רעיונות ישנים ומכניסים אותם למעין קליידוסקופ שכלי. אנחנו נותנים להם תפנית והם יוצרים שילובים חדשים ומסקרנים. אנחנו ממשיכים לסובב וליצור שילובים חדשים לנצח, אבל אלו אותן פיסות זכוכית צבעוניות ישנות שהיו בשימוש לאורך כל הדורות". - מארק טווין

מכאן, אם כל מחשבה היא רק שילוב חדש של חומר ממוחזר, האם לנו כבני אדם יש תפקיד חיוני בתהליך היצירה, או שפשוט ניתן להחליף אותנו ב"קליידוסקופים מודרניים" כגון צ'אטבוטי AI?

ציטוט של הלן הגמן, סופרת גרמנייה שהואשמה בגניבה ספרותית, עשוי להוביל אותנו לתשובה:

"אין דבר כזה מקוריות, רק אותנטיות." - הלן הגמן

אותנטיות היא האיכות של להיות כן, לגיטימי ואמיתי. בהקשר של אמנות, לפי הפילוסוף האמריקאי ויזם האינטרנט דניס דאטון, יש הבחנה בין אותנטיות נומינלית לאותנטיות אקספרסיבית. הראשונה מתייחסת למקורו ההיסטורי של אובייקט, והשנייה ל"אופי האובייקט כביטוי אמיתי של הערכים והאמונות של הפרט או החברה".

אכפת לנו ממקורות כי אנחנו מעריכים מהות. אנו מקדישים תשומת לב מיוחדת להיסטוריה של חפץ - מי נגע בו, היכן הוא היה, ומה הייתה מטרתו. אנו גם מעריכים את הכוונה של האמנים ורוצים לדעת כי יצירות האמנות שלהם הן ביטוי מחויב, אישי וישר של עצמם. אנו מתמסרים, כפי שמסביר הפרופסור לפסיכולוגיה פול בלום בספרו 

How Pleasure Works: The New Science of Why We Like What We Like, "לרעיון שלדברים יש מציאות בסיסית או טבע אמיתי שהאדם אינו יכול לראות ישירות וזהו הטבע החבוי הזה שבאמת חשוב."

כתוצאה מכך, אנו עלולים להרגיש שצ'אטבוטי AI, סוג של חיקוי אנושי, חסרים את אלמנט האותנטיות ולכן להמעיט בערך היצירות שלהם. עם זאת, עלינו לשקול מחדש את חשיבות האותנטיות של יצירה בעת קביעת ערכה ולהבין האם היא מקנה לה ערך באופן ייחודי כך שהיא נהיית בלתי ניתנת להחלפה. אם לא, עלינו לאפשר לעצמנו להשתמש בטכניקות יצירה חלופיות שישרתו אותנו טוב יותר, כגון צ'אטבוטי AI, העשויים להפחית את האותנטיות תוך הגברת התועלתיות. עלינו לשקול תמיד את משמעות שני הערכים, בתהליך היצירה ובתוצר הסופי, כדי לבחון האם זה חיוני שהאדם יהיה היוצר הבלעדי או שאין זה משנה כל עוד מופק דבר מה מועיל או יצירתי.
‍

מילות סיכום

צ'אטבוטי AI הם טכנולוגיה משבשת המסוגלת לחקות בני אדם ואף עשויה להפוך למוצלחת מאיתנו בתחומים רבים בשל יכולתה ליצור המוני חיבורים חדשים בין אינסוף פיסות נתונים, וכן ללמוד ולהתפתח בעצמה על בסיס אינטראקציות חדשות. אם יהיה זה מספיק עבורנו כדי להעריך יצירה תוצרת AI כפי שאנו מעריכים יצירה אנושית, תלוי במידה בה היא תצליח לשרת את הצרכים הפיזיים, האינטלקטואליים והפסיכולוגיים שלנו באמצעות התועלתיות, היצירתיות והאותנטיות שלה.

בסופו של דבר, תפוקת היצירה האנושית תיקבע על פי הביקוש בשוק. לכן, כל עוד מטרת היצירה היא לשרת בני אדם, עלינו לצפות לראות סוגים שונים של יצירות שמתאימות לקהלי יעד מרקעים, השקפות והעדפות מגוונות. ה-AIבולוציה עשויה גם להעלות את הערך הכספי של יצירה אנושית במקרים מסוימים ולדרבן חלק מהיוצרים להמשיך וליצור ללא AI. בכל מקרה, אני צופה כי בעתיד אנו נחיה בעולם היברידי בו נוכל לצרוך יצירות תוצרת AI, יצירות מעשה ידי אדם, ויצירות מעורבות כמעט בכל תחום בקיבולות שונות.

אולם, כמו בכל שינוי משמעותי, יש אנשים המנסים להתנגד לו. חששות לגיטימיים לגבי אובדן פרנסה אפשרי, ירידה ביכולות המנטליות שלנו, והרס הקשר האנושי עולים. עם זאת, עלינו להמשיך לעסוק בטכנולוגיות AI בכל צורות היצירה על מנת להזין את הסקרנות, לאתגר את תפיסות העולם, ולהרחיב את האפשרויות שלנו. אחרת, אנחנו נגביל את עצמנו להיות תקועים בעבר במקום לחדש, להתפתח, ואולי אף להפוך לגרסאות טובות יותר של עצמנו.
‍