הפוסט פורסם במקור ע״י עמית בורמד ב-Medium.
״המוח שלך יענה כל רוב השאלות אם תלמד להרגע ולחכות לתשובה״ - וויליאם ס. בורוז
לפני מספר חודשים, התמודדתי עם רגע מלחיץ. העברתי קורס פיתוח תוכנה בפעם הראשונה, ובאחד הימים נתתי לכיתה תרגיל - מה שנראה כמו תרגיל פשוט לכן לא פתרתי אותו לפני. הכיתה כולה התקשתה לפתור את התרגיל, בעיקר בגלל שהיה שם חלק מבלבל שלא הבחנתי בו לפני. התחלנו לפתור את התרגיל ביחד. הכל הלך מעולה בהתחלה, אבל המון שאלות הגיעו מהכיתה, מה שהסיח את דעתי מהפתרון. פתאום, קיבלתי בלאק-אאוט. לא הצלחתי לפתור את התרגיל באותו הרגע. כולם הסתכלו עליי וחיכו שאמשיך. זה תיסכל אותי - מה שהוביל לבלאק-אאוט חמור יותר ואפילו קצת פאניקה. רצו לי מחשבות בראש כל הזמן ״מה קורה איתך? למה אתה לא מצליח לפתור את זה? זה ממש פשוט ואתה יודע את זה.״ הבטחתי לכיתה פתרון למחרת והלכתי הביתה, אבל התסכול לא עזב אותי; הוא נהיה אפילו חזק יותר, הרגשתי אכזבה, ופחד ממה שהולך לבוא מחר.
התרגיל היה רק חלק אחד מהבעיה - החומר ופרויקטים שהכנתי לשיעורים נוספים לא יכלו לרוץ על המחשבים של הכיתה (מחשבים צבאיים..) הרגשתי כאילו הכל מתפרק. באותה רגע של פאניקה, רגע של תובנה הגיע לפתע - אני חייב להירגע. שום רעיון טוב לא יכול לצאת במצב נפשי כזה. אז עשיתי מה שידעתי שירגיע אותי - סגרתי את העיניים והקשבתי למוזיקה. רגע קצר לאחר מכן, התחלתי להרגיש את הלחץ עוזב את הגוף שלי, מה שגרם לי להבין כמה דברים רצו לי בראש וכמה דחוף הייתי צריך את ההפסקה הזו. המחשבות שהמשיכו לצוץ לי בראש היו ״מה אני הולך לעשות מחר?״ ו״איך אפשר לפתור את זה?״ אבל היתה לי הרגשה שאני לא צריך לדאוג, ידעתי שאני יכול לפתור הכל אם רק אשאר רגוע ובאמת אאמין בזה. על ידי זה שנשארתי רגוע וסקרן למה שעלול לצוץ, ועל ידי זה שהבנתי שפתרונות יצוצו - הם צצו. פתרונות לכל הבעיות שהיו לי הגיעו, מה שהפך את התסכול והפאניקה לשמחה והתרגשות. כשהרגשתי שיש לי פתרון מלא בראש לכל בעיה - הלכתי מהר לכתוב את זה על דף כדי שלא אשכח. שעה לאחר מכן, החומר לקורס היה מוכן, כולל פרויקטים שירוצו על המחשבים בכיתה ופתרון לתרגיל - מה שהוביל לאחלה יום שאחרי: הייתי עם ביטחון, רגוע, הכל עבד כמתוכנן והתלמידים היו מרוצים.
נהייתי סקרן לגבי שקרה. מה בדיוק קרה? איך הצלחתי לפתור בעיות שניסיתי לפתור במשך כמה ימים, בזמן כל כך קצר?
זה גרם לי לרצות לחקור ולהבין לעומק:
מה זה המצב הזה של ריכוז ושליטה?
איך אפשר להשתמש בו ולהגיע אליו מתי שנרצה?
מצב זרימה (Flow)
לאחר חקירה קלה, מצאתי שהייתי במצב תודעתי שנקרא ״זרימה״ (Flow), מצב שבו אתה קשוב, אנרגטי ומרוכז לחלוטין, מלווה בתחושה של הנאה וחוסר תחושת זמן. מצב של קשב ללא מאמץ. כנראה חוויתם את המצב הזה בחייכם או שאתם חווים אותו באופן קבוע מבלי לשים לב. זה הזמן שבו אנחנו במיטבנו; זה יכול להיות בזמן שאנחנו משחקים במחשב, או לפעמים כשאנחנו כותבים (גם תוכנה), מציירים, מרצים, מנגנים, ואפילו בזמן סקס.
זו ההרגשה שאנחנו ישות אחת עם המשימה שלפנינו.
איך אפשר להגיע למצב הזה?
לעיתים קרובות, אנחנו מתרכזים על מחשבה מסויימת או מספר מצומצם של מחשבות ולא ״משחררים״ אותן - זה כאילו אנחנו ״מכריחים״ את המוח שלנו לתת לנו תשובות או פתרונות. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו למעשה מגבילים את היכולת שלנו לחשוב. אנחנו מנסים להיאחז במה שנראה כמו הדבר היחיד שזמין לנו, ושאם נשחרר אותו אנחנו נשכח אותו ולא נצליח להגיע לפתרון. דמיינו פעמים שהתקשיתם לקבל תשובה מהמוח שלכם - כמו פעמים שבהם ששכחתם שם של שיר, אדם או מקום - אתם יודעים שהתשובה קיימת אבל לא מצליחים להגיע אליה באותו הרגע; זה קורה כל הזמן. לפעמים אנחנו נכנסים למה שאני קורא ״לולאות מחשבה״ - רצות בראש אותן המחשבות שוב ושוב, מה שחוסם את הדרך ולא נותן למחשבות יצירתיות להגיע.
אותן ״לולאות״ מגיעות גם במצב של בלאק-אאוט - ככל שאנחנו מנסים חזק יותר לקבל תשובה, כך גדל המתח שאנחנו מפעילים על המוח שלנו, מה שהופך את קבלת התשובה לקשה יותר. רק כאשר אנחנו מצליחים להשתחרר מה״לולאות״ האלה, מחשבות יצירתיות מצליחות להיווצר. ברגע שאנחנו מרגישים תחושה של תנועה וזרימה של מחשבות.
איך אפשר להשתחרר מאותן ״לולאות״?
הרעיון הוא לא ״להכריח״ את המוח שלנו לתת לנו תשובה; אנחנו צריכים להתרכז אבל לדעת גם מתי לשחרר. רק כשאנחנו משחררים ומפסיקים להתרכז בשאלה; התשובה עלולה להגיע.התהליך שעוזר לי להשתחרר מה״לולאות״ הוא להתרכז על שאלה או מושג שאני רוצה שהמוח שלי יחשב, לשחרר את הריכוז בשאלה, להבין ולהאמין שהתשובה תגיע. בדרך הזו, אנחנו משחררים את הלחץ מהמוח שלנו ומפנים מקום כדי שתשובות אמיתיות ויצירתיות יוכלו להגיע.
הדרך שבה אני אוהב לחשוב על המוח שלנו כאילו הוא API - ממשק תכנות יישומים (Application Programming Interface), ערכת כלים שנודעה כדי לעזור למפתחים לייצר תוכנות. במילים פשוטות, API מגדיר איך רכיבי תוכנה ידברו ביניהם. לרוב API זה שירות עצמאי שאליו אנו יכולים לשלוח בקשות ולקבל תשובות. משתמשים בו כדי לבצע חישובים מסובכים, שליפות של מידע ועוד. למפתחים שקוראים את זה יהיה יותר קל להבין, אבל אפילו אם אתם לא - נסו לחשוב על זה כאל ״קופסא שחורה״ אליה אפליקציות יכולות לשלוח בקשות ולקבל תשובות. הרעיון המרכזי בAPI זה שאנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מתי תשובה תגיע; זה משתנה בין סוגי בקשות, המצב של השרת (עומס לדוגמא) ועוד. לרוב, אנחנו יודעים שהתשובה תגיע בסופו של דבר.
איך תהליך המחשבה שלנו דומה לבקשת API?
אנחנו יכולים לחשוב על שאלות שאנחנו רוצים שהמוח שלנו יחשוב עליהם (שולחים בקשה), לשחרר ולהאמין שהתשובה תגיע בסופו של דבר (הזמן שבו החישובים מתבצעים), ולאחר שהחישוב התבצע - אנחנו נקבל תשובה בצורה של מחשבה. מה שאנחנו צריכים להבין זה שתהליך המחשבה הזה הוא לא מיידי. כמו שראינו, אנחנו לא יכולים ״להכריח״ מחשבות מסוימות להגיע - זה תלוי בהרבה משתנים כמו: כמה קשה הבקשה לחישוב בשביל המוח (שאלה כמו ״מהי משמעות החיים?״ כנראה לא תהיה פשוטה לחישוב), המצב הנפשי/מחשבתי הנוכחי שלנו וכמה באמת זורמות המחשבות שלנו.
ניהול זמן
כדי לגרום לתהליך הזה לעבוד טוב יותר, אני לרוב מגביל את הזמן שמושקע בו - כמו לשים Timeout (זמן לביטול) עבור בקשת API. לפעמים, התשובה לא מגיעה, ומבלי להגביל את הזמן, אנחנו יכולים להרגיש מתוסכלים, מה שיהפוך את קבלת התשובות לקשה יותר.
השיטה שאני משתמש בה כדי לנהל את הזמן שלי נקראת ״פומודורו״ (Pomodoro) - שיטת ניהול זמן שבה מפעילים טיימר לזמן מוקצב, משהו כמו 25 דקות שבהם מתנתקים מהסחות דעת (בעיקר מהתראות ומהטלפון).
כשהטיימר מצלצל, לוקחים הפסקה קלה כדי להרגיע את המוח, ואז חוזרים לסשן ״פומודורו״ נוסף. השיטה הזו עוזרת לי להיכנס יותר בקלות למצב של ״זרימה מחשבתית״ ומונע ממני להגיע לשחיקה ועומס יתר על המוח.
מסקנות
בעזרת שימוש באנלוגיית הAPI אנחנו יכולים להבין בצורה טובה יותר איך תהליך המחשבה שלנו עובד - אנחנו יכולים ללמוד ולהבין איך לפתח אמון עם המוח שלנו, מה שיוביל לפתרונות ותשובות טובים ויצירתיים יותר. שימו לב מתי אתם חווים ״לולאות מחשבתיות״ ונסו לשחרר אותם. השתמשו בשיטת ניהול זמן, קחו הפסקות, ותנו למצב של ״זרימה מחשבתית״ להגיע.
תנו למוח שלכם את המרחב שהוא צריך, והוא יעזור לכם לפתור כל מה שתיתקלו בו.